הסבר על Incoterms®‎

תנאי Incoterms®‎ (תנאי סחר בינלאומי) פותחו בתור סדרה של נורמות למשלוחים בינלאומיים כדי להבטיח שהסחר הבינלאומי יתנהל באופן תקין. לרוב משתמשים בקיצורים, כגון FOB או CIF אך לפעמים הם יכולים לגרום לאי-הבנות בין השותפים העסקיים. פעלו לפי ההנחיות של מומחי השילוח שלנו והקפידו לוודא שתנאי ה-Incoterms®‎ הנוכחיים נוטים לטובתכם.

במסגרת חוזי המכר, תנאי Incoterms®‎ קובעים את הזכויות והחובות של הצדדים מבחינת העברת הסחורות מהמוכר לקונה. התנאים מספקים מסגרת משותפת שמאפשרת להבין מי נושא באחריות על המטען, מי נושא בסיכונים הקשורים ומי אחראי על תשלום ההוצאות וציות לנוהלי המכס ביחס למשלוח.

תנאי Incoterms®‎ מנוסחים תמיד באופן דומה – ראשי תיבות של שלוש אותיות ושם מיקום. שם המיקום חשוב משום שהוא מציין היכן עלויות ההובלה מועברות מהמוכר לקונה. עם זאת, בתנאי ה-Incoterm השונים, אותו שם מיקום אולי לא יצביע על הנקודה שבה הסיכונים מועברים, והוא לא יספק מידע על המקום והגורם שבהם צריך לדאוג לביטוח.

ה-Incoterms®‎ 2020 כוללים 11 תנאים. ארבעה מהם מיועדים במיוחד להובלה ימית, משום שהם מתייחסים באופן בלעדי להובלה בים. שבעת התנאים הנותרים חלים על מטענים המועברים בכל אמצעי הובלה – כולל דרך הים.

משמעות לפי Incoterms®‎: משלוחי EXW מטילים כמעט את כל המחויבות על הקונה. המחויבות עוברת לנמען במועד ובמקום ההתחלתיים של המשלוח - בפתח המפעל.

המוכר דואג להעברת הסחורות לקונה במיקום שנבחר.

הקונה מארגן את המסירה כולל מקום ההעמסה ואמצעי ההובלה המרכזי (אוויר/ים) והוא נושא בכל הסיכונים מהרגע שהסחורות מתקבלות מהמוכר. תנאים אלה כוללים את השחרור מהמכס בנקודת היצוא.

משמעות לפי Incoterms®‎: במסגרת תנאי FCA, ‏FAS ו-FOB ההובלה העיקרית משולמת על ידי הקונה והסחורות מועברות למקום המוסכם על הצדדים במדינת המוכר.

המוכר משחרר את המשלוח מהמכס בנקודת היצוא. הוא מעביר את המטען למקום משלוח שנקבע.

הקונה אחראי לסיים את עיקר חוזה ההובלה, לבחור את חברת התעופה או הספנות. הקונה אחראי לשחרור מכס יבוא ותשלום המיסים.

משמעות לפי Incoterms®‎: בתנאי ‏CPT, ‏CIP, ‏CRF ו-CIF &ההובלה העיקרית (אוויר/ים) משולמת על ידי המוכר, אך הסיכונים מועברים בעת מסירת הסחורות לחברת התעופה או הספנות הראשונה. שניים מהתנאים הללו מאפשרים למוכר לבטח את הסחורות לטובת הקונה.

משמעות לפי Incoterms®‎: קבוצת "" כוללת את התנאים DPU, ‏DAP, ‏DDP. רוב העלויות והמחויבויות מוטלות על המוכר ומועברות לקונה בעת קבלת הסחורות במדינת היעד.

המוכר אחראי לסיים את עיקר חוזה ההובלה, לבחור את חברת התעופה או הספנות ולשלם את עלויות ההובלה. הוא מארגן את מסירת הסחורות למקום ההעמסה לצורך ההובלה העיקרית, ומשם הסיכונים מועברים לקונה. הוא אחראי לשחרור מהמכס בנקודת היצוא וגם בנקודת היבוא במקרה של DDP.

הקונה אחראי להעמיס את המטען במקום העברת הסחורות (למעט עם DPU).

תנאי FAS ,FOB, ‏CFR ו-CIF מתייחסים להובלה ימית. אם התנאים האלה מוסכמים, המוכר מחויב להציג שטר מטען או מסמך הובלה ימית אחר בעת המסירה.

אין להשתמש בתנאים אלה אם המשלוח לא אמור לעלות על אוניה במהלך ההובלה הבינלאומית. שאר תנאי ה-Incoterms®‎ של ההובלה יכולים לשמש להובלה ימית, אווירית וברכבות.

תנאי ה-Incoterm הספציפיים להובלה ימית קובעים בדרך כלל שחברת הספנות היא צד שלישי. במקרה של חכירת אוניה, הצד (הקונה או המוכר) שחוכר את האוניה ייחשב לחברת הספנות. הנקודה העיקרית לדיון בין הצדדים שיש להבהיר היא האחריות להעמסת המטען לאוניה ולפריקתו ממנה.

ההובלה המרכזית (ים/ אוויר/יבשה) לא כוללת רק את הזמן שהמכולה או המשטחים נמצאים על סיפון האוניה או על המשאית, אלא גם כוללים את ניטור תהליך ההעמסה או הפריקה וכן את ניטור התקינות הכוללת של המטען לאורך המסע.

בואו נבחן דוגמה ספציפית של שליחת מוצרים מתכלים. אם למוכר יש חלק מהציוד הנחוץ ו/או יש לו גישה למומחים להובלת סחורות שכאלה למרחקים ארוכים (חשבו על צוותים שעברו הכשרה ספציפית, מכולות בקירור...), ולקונה אין זאת, סביר להטיל על המוכר את האחריות לנהל את ההובלה לפי תנאי DAP (מסירה במקום).

באופן כללי יותר, הבחירה בין תנאים מקבוצות F, ‏C או D יכולה להיות מוכתבת גם לפי היכולת של המוכר או הקונה להשלים את חוזה ההובלה המוצלח ביותר. במדינות מסוימות, המוכר או הקונה יכול להיות מחויב מבחינה משפטית להשתמש בחברת התעופה/ספנות הלאומית.

ולבסוף, למי יש את הכישורים המתאימים לנטר את דמי ההשהיה, העיכוב והאחסון ולשלוט בהם? תנו לחברת השילוח שלכם לאפשר לכם לשלוט בשרשרת האספקה. 

עיינו בהסבר לגבי דמי השהיה

הקפידו לבטח את הסחורות שלכם. בתור הקונים, אם אתם רוצים להראות בבירור בחוזה שהספק אחראי לבטח את הסחורות, הוסיפו לעסקה את תנאי ה-Incoterms®‎ הרלוונטיים להובלה: בחרו CIF או CIP ציינו במפורש בחוזה אילו סיכונים הביטוח צריך לכסות.

בסחר הבינלאומי, מכסי יצוא מוטלים בדרך כלל על המוכר, ומכסי היבוא מוטלים על הקונה. שחרור הסחורות ליבוא או ליצוא גם כולל אישורים ורישיונות הנחוצים לעמידה של המשלוח בחוקים ובתקנות.

כתוצאה מכך, במקרים מסוימים ייתכן שתרצו לאפשר לקונה לקחת אחריות על התהליך הזה בנקודות היבוא והיצוא, דבר שתנאי EXW מאפשרים.

אם המוכר הוא זה שצריך לדאוג לעניינים רשמיים אלה בשתי נקודות הקצה של המסע, בחרו את ה-Incoterm®‎ ‏DDP.

בחרתם את ה-Incoterm המושלם למשלוח שלכם? הקפידו לציין שאתם משתמשים במהדורת 2020.

ידע הוא הידיד הטוב ביותר – הקפידו להכיר את ה-Incoterms®‎ כדי לבחור את התנאי המתאים ביותר. 

עיינו ב-Incoterms®‎ במרכז העזרה

מעבר לידע התאורטי, שאלו את עצמכם כמה שאלות לפני קבלת ההחלטה. מי מהצדדים יקבל את ההחלטות הנכונות? מהי הדרך הטובה ביותר להוביל את המטען הספציפי שלכם? האם יש צורך בביטוח? (ראינו שלרוב התשובה חיובית)

המיקום הנכון
כדי לוודא שייעשה שימוש ב-Incoterm הנכון, יש לציין אותו בבירור בחוזה המכירות לפי המבנה הבא:

[Selected Incoterms®], [Named location], [in accordance with Incoterms® 2020]למשל, CIF, לונג ביץ',Incoterms® 2020

ה-Incoterm יהיה תקף רק לאחר שהצדדים בחוזה יבחרו מיקום של עיר או נמל. ציינו את המקומות הללו בצורה המדויקת ביותר שאפשר.

הגרסה הנכונה
עדיין ניתן להשתמש ב-Incoterms® 2010, ב-Incoterms® 2000 ואפילו בגרסאות קודמות של ה-Incoterms®‎. לפיכך, בעת ציון תנאי המכר, יש לציין באיזו גרסה של Incoterms®‎ יש להשתמש.

ה-Incoterms®‎ רק מציינים כיצד יש לחלק את עלויות ההובלה והסיכונים בין המוכר לקונה, כפי שהוסבר קודם לכן.

כללי ה-Incoterms®‎ אינם מציינים את המחיר לתשלום על הסחורות או את אמצעי התשלום.

הם גם לא מסדירים את העברת הבעלות על הסחורות או את התנאים במקרה של הפרת חוזה. לרוב, עניינים אלה מוגדרים בתנאים מפורשים בחוזה המכירות או בחוקים החלים על הנושא. בנוסף, הצדדים כפופים לחוקים המקומיים באופן מלא – החוקים עשויים לקבל עדיפות על פני כל היבט בחוזה המכירה, כולל ה-Incoterms®‎ שנבחרו.

חשבונית המשלוח תשמש כבסיס לקביעת הערך לצרכי מכס.

כתוצאה מכך, אם החוזה מציין שסוכם כי ההובלה תתנהל לפי תנאי EXW, חשבונית המציינת מסירת CIP תעורר תהיות ואולי תוביל לעיכוב השחרור של המטען. יש חשיבות לכך אם לא מצויין בחוזה כי ניתן לקבוע תנאים אחרים למסירה או תמחור של הסחורות בחשבונית.

כללי Incoterms נוצרו כדי לספק מסגרת משותפת למשלוחים בינלאומיים, ולפיכך מסייעים לסחר הגלובלי. לאור מהדורת תנאי המכר החדשה, תמיד כדאי לפנות לאנשי הקשר שלכם לגבי ההשלכות הספציפיות של ה-Incoterms®‎ שנבחרו! תנאי EXW ו-FCA הם דוגמה מצוינת.

לפי תנאי FCA, המוכר מעביר את הסחורות לחברת התעופה או הספנות, או לאדם אחר שהקונה ציין, ישירות במחסן המוכר במקום אחר שמצוין. במהדורת 2020 של כללי ה-Incoterms®‎, נקבע כי הקונה חייב להודיע למוכר על פרק זמן או תאריך מדויק שבו התובלה היבשתית (או גורם ייעודי אחר) יכולה לאסוף את הסחורות.

בניגוד לתנאי EXW שנראים דומים, תנאי FCA לא קובעים את המחויבות של המוכר להודיע לקונה על כך שהסחורות מוכנות למסירה – כל תלונה מהקונה בנושא לא תהיה מוצדקת. ליתר ביטחון, הודיעו ללקוח!